החלטה בתיק ת"א 1198-07

1.         כתב התביעה בתיק זה הוגש ביום 25.11.07 וככתב ההגנה הוגש ביום 21.5.08.

ביום 9.7.09 ניתנה החלטה על השלמת ההליכים המקדמיים והגשת תצהירי עדות ראשית. התיק נקבע לקדם משפט לאחר הגשת תצהירים ליום 14.3.10 וכן להוכחות ליום 13.4.10.

בעקבות בקשה מוסכמת של הצדדים ואפשרות שיושג הסדר בתיק ניתנה ביום 13.1.10 החלטה על ביטול הדיונים בתיק והצדדים התבקשו להודיע תוך 60 יום אם הגיעו להסדר. משלא הוגשה הודעה ניתנה ביום 6.4.10 החלטה שקבעה מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבעו מועדים לקדם משפט ולהוכחות ביום 30.12.10.

ביום 4.5.10 הגישו הצדדים הודעה ובקשה בהסכמה בה הודיעו הצדדים כי הקפיאו את ההליכים המקדמיים בתיק בתקווה להסדר פשרה, וביקשו לקבוע מועדים חלופיים להליכים המקדמיים. ביום 4.5.10 ניתנה החלטה לפיה ההליכים המקדמיים יושלמו תוך 30 יום, המועדים להגשת התצהירים יימנו החל מיום 5.6.10 והצדדים ייערכו באופן שלא יצריך דחיית מועד הדיון בתיק.

ביום 24.10.10 הגישה הנתבעת בקשה לבטל את מועדי הדיון שנקבעו בתיק ולקבוע מועד חדש לקדם משפט מאחר שלא עלה בידה להשלים את התשובות לשאלון בתיק. בבקשה הוצע לוח זמנים מוסכם לסיום ההליכים המקדמיים ולהגשת תצהירים. בהחלטה מיום 10.11.10 התקבלה הבקשה, נקבע כי ההליכים המקדמיים והתצהירים יוגשו בהתאם להסכמת הצדדים, התיק נקבע לקדם משפט ליום 10.3.11 ונקבע כי הדיון לא יידחה אלא בנסיבות חריגות שאינן ניתנות לצפיה מראש.

ביום 3.1.11 הוגשה בקשה מוסכמת נוספת לדחיית המועדים שנקבעו, כשהצדדים מציינים כי שביתת הפרקליטים המושכת לא היתה ניתנת לצפיה מראש, וגרמה לעיכוב בלוח הזמנים. בעקבות הבקשה נדחה הדיון פעם נוספת ונקבע קדם משפט ליום 26.5.11. ביום 12.5.11 הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון מאחר שבאותו מועד התקיים טיול של הפרקליטות, והדיון נדחה ליום 12.7.11. במקביל לבקשות האחרונות הוגשה ביום 20.2.11 בקשה להורות לנתבעת להשיב על שאלון. לאחר ארכות, בקשות ותגובות נקבע ביום 28.3.11 כי הבקשה תידון בקדם המשפט.

2.         אף על פי כן לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת, וכל שיכולה היתה ב"כ התובעת לומר בעניין זה בדיון שהתקיים היום היא "יכול להיות שהיתה אי הבנה" וב"כ התובעת הבינו שרק לאחר הדיון בקדם המשפט בעניין השאלונים יוגשו התצהירים. כפי שעולה מהעובדות המפורטות לעיל, אין להבנה זו על מה שתסמוך. שכן בבקשות השונות נקבעו חדשות לבקרים לוחות זמנים שבהם קדמו ההליכים המקדמיים לתצהירים, אולם בשום מקרה לא ניתנה החלטה הכורכת אותם אלה באלה. חובתה של התובעת, ולאחר מכן של הנתבעת, להגיש תצהירים מטעמה, לא הותנתה בסיום ההליכים המקדמיים.

אם אכן מדובר באי הבנה, הרי שאין לה בסיס בהחלטות שניתנו בתיק. ובמקרה זה לא ניתן לנהוג בסובלנות כלפיה על רקע אין ספור הדחיות והעיכובים שהיו בתיק זה, והתוצאה שנגרמה, כך שבמשך למעלה משלוש שנים לא חלה כמעט התקדמות ממשית בתיק זה, וטרם הוגשו בו תצהירי עדות ראשית.

3.         אכן, סדר הדברים הנכון הוא הגשת תצהירי עדות ראשית לאחר קבלת תצהירי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים. אולם אין מדובר בעיקרון על שבלעדיו אין, וכתמיד, יש משקל רב להקשר הכולל ולנסיבות כל תיק. כאשר ההליכים המקדמיים גורמים לעיכוב כה ממושך בניהול התיק, אין הצדקה להמתין זמן כה רב ויש להגיש את התצהירים גם לפני קבלת תשובות לשאלון. אם מתגלות עובדות מהותיות חדשות לאחר הגשת התצהירים (והניסיון המצטבר מלמד כי מדובר במקרים מעטים ובודדים), יתכן שיש מקום להתייחס לעובדות אלו במסגרת של תצהירים משלימים נקודתיים או חקירה ראשית קצרה של המצהיר בפתח הדיון, אולם אין הצדקה לעכב את ההליך כולו לתקופה כה ממושכת. יתר על כן: החשש הרב מפני הגשת תצהירים ומסירת גירסה לפני קבלת תשובות לשאלונים עלול לעורר חשש שמדובר במסע דייג, וההליכים המקדמיים נועדו לסייע ביצירת גירסה יש מאין.

ההליכים המקדמיים נועדו לשרת את ההליך המשפטי ולא ההיפך מכך. במקרה זה, נראה כי הגולם קם על יוצרו. ההליך כולו שועבד לטובת ההליכים המקדמיים, שהיקף העיסוק בהם חרג מכל פרופורציה.

4.         לגופו של עניין, עיינתי בבקשה למתן צווים לתשובות לשאלונים וגילוי מסמכים ספציפי, וכן בתגובה לבקשה זו, ולא מצאתי לנכון ליתן צו כמבוקש, מטעמים אלה:

5.         חלק מהשאלות בשאלון מתייחסות לפניית הנתבעת אל רשויות המכס באנגליה ולסיבות שהביאו לפניה זו. לא ברור מה הרלוונטיות של גורמי הפניה נוכח העובדה שבסופו של דבר נפסלו תעודות המקור. אם יש צורך להעמיק חקור בנושא זה, הרי שהוא מתאים לחקירה נגדית ולא לשאלונים.

חלק אחר של השאלון כולל שאלות המתייחסות להכרה בתעודות מקור אצל יבואנים אחרים. הנתבעת טענה כי נתונים אלה אינם זמינים בידיה והצורך למצוא את המסמכים והנתונים הדרושים, לעבד ולפלח אותם מצריך שעות עבודה רבות של מספר עובדים, בשל היקף החומר. הנתבעת הפנתה בין היתר לפסק הדין שניתן ברע"א 6715/05, מחסני ערובה נעמן בע"מ נגד זאב איזנברג, בו נקבע כי חובתו של בעל דין היא לגלות מסמכים קיימים, ולא לבצע בירורים וחקירות ולייצר מסמכים במיוחד לצרכי המשפט.

גם בענייננו, חובת גילוי המסמכים חלה על מסמכים שבידי בעל דין, ואינה כוללת חובה לחקור ולדרוש לצורך קבלת מסמכים נוספים, ודאי כאשר הדבר מצריך עבודה רבה ומהווה הכבדה ניכרת. ודאי וודאי כאשר קיים ספק אם הנתונים המבוקשים, המתייחסים ליבואנים אחרים, רלוונטיים לעניינה של התובעת.

6.         התובעת ביקשה גם גילוי "ספציפי" של כל המסמכים הנוגעים לאימות המקור, לרבות כל הפרוטוקולים, התכתובות עם המכס באנגליה ועוד, וכן ביקשה את כל מסמכי האימות הקודמים שהוגשו על ידי ספקים בשלוש השנים שקדמו לתקופה נשוא התביעה ואת כל המסמכים הנוגעים לשאלות המתייחסות ליבואנים אחרים וכל מסמכי האימות של אותם יבואנים בשלוש השנים שקדמו לתקופה נשוא התביעה.

הגילוי הספציפי הנדרש אינו מתייחס למסמך ספציפי, ואף הוא כולל הטלת חובה על הנתבעת לחקור ולדרוש ולמצוא עבור התובעת כמויות ניכרות של מסמכים, באופן שידרוש הקצאת משאבים של הנתבעת. הדברים שנאמרו לעיל בנוגע לשאלון יפים גם לעניין גילוי המסמכים.

7.         הנתבעת טענה עוד כי על פי סעיף 142 לחוק מס ערך מוסף התשל"ו-1075 (אשר הוחל על המכס מכח סעיף 231א' לפקודת המכס) חל חיסיון על המידע שהגיע לידי עובדי הנתבעת במסגרת תפקידם, והאם אינם רשאים לגלות מידע שמקורו ביבואנים אחרים, אלא באישור של שר האוצר. אני מקבלת גם טענה זו, שיש בה טעם נוסף להימנע ממתן הצו המבוקש.

8.         נוכח התנהלות התובעת כמפורט לעיל ודחיית הבקשה למתן הצווים אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ש"ח שישולמו תוך 30 יום, ללא קשר לתוצאות ההליך.

9.         תצהירי העדות הראשית של התובעת יוגשו עד יום 15.9.11. תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת יוגשו עד יום 1.11.11.